חוזרת מן המתים?

במחצית השניה של שנת 2019 גברו קולות הספקנים בדבר היכולת של תמ"א 38 לעמוד ביעדים שהוצבו לה. אי יכולתה להביא לחיזוק מפני רעידות אדמה בפריפריה, חוסר שביעות הרצון של ראשי הערים ונציגי השלטון המקומי, והחיכוך הבלתי פוסק בינם לבין הממשלה, בין דירים ויזמים, הוא שהוביל את קברניטי מינהל התכנון לקבור את תמ"א 38. יש הטוענים כי מדובר על קבורת חמור, שכן נכון לתחילת שנת 2020, אחראית התמ"א על גידול מואץ בהתחלות הבניה שמקורן התחדשות עירונית.

נוכח כל זאת, עולות שאלות לא פשוטות בדבר מידת הצלחתה או כשלונה של התכנית. עוד בטרם גוויעתה וקבורתה, התחלנו לפני כשלוש שנים במחקר הערכה על התכנית. תמ"א 38 שאושרה בגרסתה הראשונה בשנת 2005, 'תופסת את ערך הקרקע' בפני להגן על האזרחים מפני רעידות אדמה.  ערך זכויות הבניה הנוספות מאפשר לספק 'מוצר ציבורי' חשוב- הגנה מפני רעידות אדמה והתחדשות עירונית. הערך המתווסף לקרקע "נקצר" (או נתפס) על ידי היזם, בעלי הדירות ורשויות ציבוריות. האחרונות, "תופסות את ערך הקרקע" תוך המרתו לטובין ציבוריים בדמות חידוש המבנה וחיזוקו. הדו"ח שלפניכם הוא תקציר מחקר שנערך על ידי מכון לינקולן בארה"ב. במסגרת זו בחנו את האופן וההיקף בו ניתן "לתפוס" את ערך הקרקע באמצעות תמ"א 38. במסגרת המחקר נאספו נתונים ממגוון מקורות מגופים ציבוריים ופרטיים, נערך סקר שאלונים לבעלי דירות, יזמים ונציגי הרשויות הציבוריות. באמצעות סקר עמדות וניתוח כלכלי בחנו את מידת ההצלחה של התכנית, יתרונותיה ואתגריה. כמו כן ביקשנו לכמת בכסף כמה ערך ייצרה התכנית בישראל, ומי היא קבוצת העניין שהרוויחה בצורה משמעותית מיישום המדיניות.

המעבדה למדיניות התכנון הוקמה על מנת לסייע לרשויות מקומיות, רשויות תכנון, משרדי ממשלה, ומקבלי החלטות ביצירת ידע וגיוסו כדי לפתור בעיות בתחום המרחב, לסייע בגיבוש מדיניות או בעידכונה. המעבדה עוסקת במגוון תחומים ובהם חקיקת תכנון ובניה, שלטון מקומי, מיסוי מוניציפלי, מדיניות דיור, ניהול התכנון והבניה, מקרקעין ועוד.