החודש (מאי 2020) הושק הספר 'לגיטימציה של הסכמים בין רשויות התכנון ליזמים. החוק והפרקטיקה בישראל במבט בין לאומי השוואתי' מאת חוה ארליך ורחל אלתרמן.
הספר הינו מחקר בהוצאת המרכז לחקר העיר והאיזור והוא נערך בתקווה לשנות את גישת המדינה והפסיקה כלפי הסכמים בין רשויות התכנון ליזמים.
תקציר:
לאור הצורך ההולך וגובר בישראל בתכנון של יחידות מגורים והלחצים הגוברים להתחדשות עירונית בהיקפים גדולים, רוב הרשויות המקומיות נזקקות לכלים תכנוניים ומשפטיים גמישים ויעילים יותר מהמצויים בידן כיום. ללא אמצעים נוספים, ספק אם יוכלו הרשויות המקומיות לספק את השירותים החיוניים של אוכלוסיית ישראל, הגדלה בשיעור הגבוה בעולם המפותח.
עד לפני שנים ספורות, יכלו הרשויות המקומיות לחפש דרכים משלימות כדי לספק שירותי ציבור לתושביהן. הרי לעיתים תכופות, אין התאמה בין הסד הקשיח של תקבולי ההיטלים השונים - או התנאים להשגת קרקע לצורכי ציבור – לבין הצרכים השונים ממקום למקום. כמו רשויות מקוממיות רבות במדינות אחרות, ידעו ערים בישראל לפתח כלים מבוססי משא ומתן כדי לשתף לחלוק את הנטל של אספקת השירותים עם היזמים המעוניינים בזכויות בנייה נוספות. בהיעדר חקיקה ישירה לנושא, יוזמות מעין פעלו, בחסות הפסיקה, בדרך כלל מבלי להגיע למצב של אי-חוקיות. בכירי מישרד המישפטים ראו שחור היכן שהדין היה אפור בפסק דין דירות יוקרה משנת 2011 נחסמו השבילים, מבלי שמישרדי הממשלה יזמו שינויי חקיקה שיגדילו מאוד את תקבולי ההיטלים והמיסוי, ומבלי שניסו ליזום חקיקה שתסדיר את ה האפשרות לעריכת הסכמים עם יזמים באופן רחב.
ספר זה בוחן את החקיקה והפרקטיקה של הסכמים עם יזמים בארצות נבחרות, בהשוואה לישראל. מסקנות המחקר מציגות אמות מידה שיוכלו להנחות חקיקה מתאימה. מחקר זה נערך בתקווה לשנות את גישת המדינה והפסיקה לטובת הרחבת ארגז הכלים לפיתוח שיאפשר תועלות ציבוריות, התחדשות עירונית ופיתוח בצורה חוקית, הוגנת, שקופה, יעילה ומועילה.