ג'נטריפיקציה ירוקה – לפעמים הפסיביות משתלמת

פרופ'ח דני ברויטמן

אזורים עירוניים מהווים מגרש משחקים בו הרבה שחקנים (משקי בית, רשויות, יזמים, עסקים וכו') פעילים. חלק גדול מהספרות על ההתפתחות העירונית מוקדשת לשינויים שחלים במגרש משחקים זה כתוצאה מהדינמיקה בין השחקנים. אולם, לפעמים, מה שמשתנה הוא לא מגרש המשחקים עצמו, אלא הדרך שבה השחקנים תופסים את איכויות המרחב בו הם גרים. מקרה כזה קרה במהלך מגפת הקורונה העולמית: כתוצאה מיישום סגרים תכופים ומדיניות של מרחק חברתי, הערך של תשתיות ירוקות בעיר בעיני התושבים עלה בצורה משמעותית, אפילו אם לא חל בהם שיפור אובייקטיבי כלשהו. על מנת לאפיין את התופעה, אני מגדיר את המונח "ג'נטריפיקציה ירוקה פסיבית", לעומת המונח המוכר יותר, ג'נטריפיקציה יורקה, המציין פעילות מכוונת. ג'נטריפיקציה ירוקה מחדדת תהליכי ג'נטריפיקציה המונעת על ידי פיתוח, הרחבה ושיפור של תשתיות ירוקות או אקולוגיות בתוך העיר. ככזה הוא מונח "פעיל": יש מי שמפתח, מרחיב ומשפר, ובעקבות הפעילות, ערכי הנכסים והקרקע באזור מסוים עולים יותר בהשוואה לאזורים אחרים. לעומת זה, המקרה שאני בוחן, הוא תהליך "סביל": שום דבר חדש לא קרה בתשתיות הירוקות עצמם, אבל התפיסה שלהם בעקבות הסגרים וצמצום אפשרויות התנועה השתנתה. על מנת לבחון את טענת הקיום של "ג'נטריפיקציה ירוקה פסיבית" ניתן לבדוק האם מחירי נכסים שנגישים יותר לתשתיות ירוקות עלה יותר מאשר נכסים שנמצאים רחוק יותר מתשתיות אלו. תוך שימוש במקרה הבוחן של הולנד לפני ובמהלך מגפת הקורונה, מצאתי עדויות לקיום תופעת "ג'נטריפיקציה ירוקה פסיבית" בעיקר סביב פארקים, אבל גם סביב תשתיות ירוקות אחרות, כמו אזורים טבעיים מוגנים ואפילו אזורים חקלאיים.

Broitman, D. (2022). “Passive” Ecological Gentrification Triggered by the Covid-19 Pandemic. Urban Planning, 8(1).