הזכויות במקרקעין ובדיור בקיבוצים ובמושבים

אלתרמן רחל ודרורי מיכה

תובנות בעיקבות סקר עמדות והשוואה בין לאומית

מבין כל מדינות ה-OECD, ישראל היא יוצאת דופן. הרוב המוחלט של הקרקע החקלאית והיישובים החקלאיים-שיתופיים ממוקמים על מקרקעי הלאום .ההחלטות הממלכתיות בדבר הזכויות במקרקעין בקיבוצים ובמושבים משתנות לבקרים, בדרך כלל במגמה של החלשת סל הזכויות או מיסחורן הכפוי. זאת, בכיוון הפוך לתהליך החל על מקרקעי ישראל העירוניים, שעברו תהליך של “הפרטה זוחלת”. התוצאה היא אי ודאות המזיקה לאופיים העתידי של המושבים והקיבוצים ולקרקע החקלאית עצמה. המדיניות הקרקעית והתיכנון במושבים מעודדים הפיכת הנחלות לאחוזות יוקרה. בקיבוצים המתחדשים, המדיניות שכופה המדינה לגבי שיוך ותמחור של יחידות הדיור גורמת בעקיפין לג’נטריפיקציה ופירבור וגם לפגיעה ביסודות השיתופיות כ”חברה רצונית” בעלת רגולציה עצמית. במצב הלימבו הקנייני הנוכחי נוצרת מדיניות כאוטית ותזזיתית, המגבירה את העוינות כלפי המגזר הכפרי וכלפי הערכים והתרומות שאותן הוא מייצג.

בנוסף לסקירה עיונית ומישפטית של התהוות הסדרי המקרקעין במיגזר ההתישבותי, דוח זה כולל מחקר ראשון מסוגו המשווה את סל הזכויות של חקלאים בישראל עם מקביליהם בארצות אירופה נבחרות.  מבט זה מאיר את אי הצדק ההשוואתי שלא זכה לדיון עד כה. במיסגרת המחקר, ערכנו גם סקר עמדות ראשון אי-פעם, שהופץ בין כל הקיבוצים והמושבים. הסקר שואל על דיעותיהם של חברי הקיבוצים והמושבים עצמם בדבר העתיד הרצוי של זכויותיהם במקרקעין ובדיור. המימצאים מראים דיעות שונות, בחלקן מפתיעות. הם מאפשרים הצצה לעתיד תוך התחשבות בדיעותיהם של חברות ו חברי ההתישבות השיתופית.  זהו המיעוט הכפרי המנפיק עבור כל תושבי ישראל – העירוניים – תועלות ציבוריות כה רבות. המחקר משרטט קווים למדיניות כוללת, יציבה ועקבית, המאפשרת בחירה בין רמות הפרטה שונות, לפי סוגים שונים של תחזיות עתידיות ליישוב ולפי רצון חברותיו וחבריו.

לדו”ח המלא>>