פרופ’ נעמי כרמון ונאוה קיינר פרסוב
חידוש/התחדשות מגורים עירוניים, כמדיניות ציבורית, הינה פרקטיקה רווחת במדינות רבות המאה השנים האחרונות. בישראל בשנת 2016, נמצאות על שולחנם של מתכננים ומקבלי החלטות מאות רבות של תכניות לקידום התחדשות עירונית, שכמעט כולן נוקטות באחת משתי אסטרטגיות שמקובלות כיום בארץ: פינוי ובינוי, אשר חלה על מתחמי מגורים, ותמ”א 38 – עיבוי, המתאפיינת בחידוש נקודתי של בניינים. פרויקטים אלו משפיעים, ועוד ישפיעו, על חייבם של אלפי המתגוררים בישראל.
המחקר עוסק בשתי סוגיות עיקריות: האחת – אסטרטגיות להתחדשות מגורים עירוניים – על בסיס לימוד המדיניות במדינות נבחרות, מוצעת טיפולוגיה של אסטרטגיות לחידוש מגורים, המודגמת באמצעות חקרי מקרה מאותן מדינות. השנייה – הערכת של אסטרטגיות, מנקודת מבט של הוגנות חברתית (social equity), המתייחסת לשלושה מדדים ראשיים: צדק חלוקתי – תועלות ועלויות הפרויקט, בעיקר מבחינת שך התושבים הוותיקים, מי שהתגוררו במקום לפני חידושו; צדק הליכי – מידת השיתוף/השתתפות התושבים בקבלת ההחלטות הנוגעות לחייהם; קיומו והשפעותיו של עירוב חברתי-כלכלי במגורים, בעיקר מגורים יחד של תושבים ותיקים וחדשים.
מדדי ההערכה יושמו במחקר אמפירי, שבחן את שתי האסטרטגיות המרכזיות בישראל בשנות האלפיים. המחקר מציג, לראשונה בישראל, בחינה של האסטרטגיות ותוצאותיהם לאחר אכלוס פרויקטים שבוצעו. הממצאים מבוססים על עדויות ממקורות מגוונים, בעיקר ראיונות עם תושבים ותיקים (שגרו במקום לפני חידושו) וחדשים (שעברו למקום לאחר חידושו). השיחות נערכו בסלון ביתם החדש/מחודש וכללו שאלות השוואתיות רבות, סגורות ופתוחות. כמו כן, נערכו ראיונות עם פעילים מקומיים ובעלי תפקידים בסקטור הציבורי והפרטי.