אמנון פרנקל ואמיל ישראל
הדיון על מושג הצדק עולה מעת לעת בהקשר של שורה של תופעות מרחביות, כפרבור עירוני ותצורתו המפוזרת (Urban Sprawl). לפרבור הבלתי מרוסן יוחסו לכאורה השלכות חמורות על חלוקת המשאבים בחברה ומכאן גם על הזדמנויות-החיים בה. חרף הטענות, נדמה שקיים חסר אמפירי בביסוסן או הפרכתן. במובן זה, קיים פער בין תפישה ערכית של צדק לבין מדידה מדעית שלה, כך שהגישור ביניהן נדרש והכרחי.
המחקר מציע מסגרת מושגית בה מושא של צדק חברתי במובנו הליברלי נמדד בקונטקסט אזורי. במרכזה עומד רעיון שוויון החירויות וההזדמנויות. בכדי לבחון הבדלים בין-אישיים המשפיעים על יכולתם של פרטים להמיר הזדמנויות-חיים לתפקודים ממשיים, אומצה תיאוריית משאבי-ההון הכלכליים, תרבותיים והחברתיים שהגה הסוציולוג Pierre Bourdieu. אלו יוצרים ריבוד מעמדי המוגדר כ’מרחב חברתי’. משאבי הון הנוצרים, נצברים ומועברים בסביבת-חייו של אדם, מושפעים ממאפייניה הפיסיים והפוליטיים, ובהיזון חוזר מעצבים אותה ואת דפוסי ההשקעה בה. תמהילי הון שונים ישקפו בדרך זו את יכולת הפרט להשיג עמדות חברתיות בתחומי חיים שונים. ההשערה היא שלצבירת הון בידי הפרט ומשפחתו השפעה על חשיפתו לסט של הזדמנויות-חיים, חשיפה הקובעת את שוויון ההזדמנויות במרחב, קרי את הצדק החברתי בו. במובן זה, צדק חברתי עשוי להיכון תחת איזון באופן פריסתם המרחבי של משאבי-הון והזדמנויות-חיים בכל אחת מתצורות היישוב הנחקרות: ערים ופרברים.
כדי לבחון אמפירית את הפער בין עיר לפרבריה לאורן של השערות המחקר והמסגרת המושגית, נבחרה כחקר מקרה אזורי העיר נתניה ושמונה מפרבריה. על סמך סקר שדה שכלל כ-1,063 משקי בית מופה המרחב החברתי באזור, והוגדר סט ההזדמנויות בו. בנוסף לכך, ראיונות עומק עם מנהיגות פוליטית ופקידות בכירה ביישובי האזור, אִפשרו לנתח את המיליה (Milieu) הפוליטי במקום ביחס לתשומות טיפוח תרבותיות וחברתיות.
מניתוח הנתונים עולה פער מרחבי עמוק, בו לתושבי הפרברים צֶבֶר הון משמעותי יותר מעמיתיהם בעיר, וזאת לצד חשיפה רבה יותר להזדמנויות חיים. בחינת השונות הפנים-עירונית בנתניה גילתה שהאליטה העירונית דומה במובנים רבים לאוכלוסיית המחקר הפרברית. אלא שתושבים ביישובים הפרבריים, נהנים מערכי צבירה גבוהים אף יותר מאלו שנתגלו בשכונות העילית בנתניה. לא כל שכן הוא השוני בין האוכלוסייה הפרברית לזו ‘העממית’ בעיר. השוני בולט במיוחד בעולם התוכן הכלכלי, ופחות בזה התרבותי והחברתי. מבנה מרחבי דומה, עלה גם ביחס לחשיפת הפרט להזדמנויות-החיים.
יתרה מכך, ניתוח משוואות מבניות ומודלים של רגרסיה רב-משתנים הראו כי אי השוויון בהזדמנויות מושפע מאוד מתנאי רקע אישיים, חברתיים וסביבתיים המונעים קיומו של צדק חברתי. המרחב החברתי, ההביטוס וסביבות-החיים לפי ממצאי האמידה קשורים בקשר חיובי ומובהק להזדמנויות-חייו של הפרט. הם מעצבים אותן, אך בה בעת שונים בהשפעותיהם. כך מרחב חברתי מהווה מנבא טוב יותר של הזדמנויות-חיים מאשר תנאי סביבת-החיים. הממצא תואם את התיאוריה, שכן סביבת-חיים משקפת מאפיינים מעמדיים של המרחב החברתי, המשפיעה על הזדמנויות-חייו של אדם באמצעותו. ניתוח המיליה הפוליטי במקום הראה זאת, כאשר נמצא כי להומוגניות מעמדית המאפיינת יישובים קטנים ומתבדלים כבפרברים, תפקיד מרכזי ביצירתו של יתרון על פני עיר גדולה והטרוגנית כנתניה.
המחקר הנוכחי מרחיב את הידע הקיים בספרות, שכן השימוש במתודת חקירה כמותית ואיכותנית, נעשתה כאן מתוך התייחסות למושגים וגישות ערכיות בפילוסופיה של צדק. המדדים שזוהו למדידתם של משאבי הון כמו גם הזדמנויות-חיים, מוסיפים נדבך נוסף ביחס לדרך המדידה של שוויון וצדק חברתי. חדשנות המחקר טמונה גם ביכולת להצביע על מדדים שבאמצעותם רשויות מקומיות ישפרו את סביבות החיים בהן, כדי לכונן צדק במרחב.