הקהילה בשיח התכנוני ובפרקטיקה המקצועית

רחל קלוש ודנה שבח

בעשורים האחרונים מופנית תשומת לב לצורך של מתכננים להבין את האופנים שבהם התושבים במקום חיים ופועלים בסביבתם. המחקר נובע מהקושי המושגי בהגדרת הקהילה, מהמשמעויות החמקמקות של הקהילה בתחום התכנון, ומהצורך הגובר להתוות דרכים לעבודה תכנונית עם קהילות. הוא מבקש לבחון האם וכיצד מתייחסות רשויות התכנון למורכבותן של קהילות, איך הן מבינות את הקהילה, איך מתבטאת הבנה זו בשיח התכנוני ואיך היא באה לידי ביטוי בפרקטיקה התכנונית.

העיר כרמיאל, שהוקמה כעיר פיתוח לאוכלוסיה יהודית בשננות השישים והיום מושכת אליה אוכלוסיה ערבית מישובי הסביבה, מהווה תשתית עשירה לבחינת הזיקה המשתנה בין תכנון וקהילה. המחקר מתמקד בשלושה אירועי תכנון מקומיים כדי לבחון כיצד תפיסות תכנון מסורתיות השתנו או השתמרו לאורך הזמן. שלושת הארועים הנבחנים מאפשרים לבחון הן את האופן שבו יש ביטוי לקהילה במקומות קיימים והן את משמעותה במקומות מתוכננים שטרם אוכלסו. חקירת שלושת הארועים נשענת על בסיסי ידע תכנוני, היסטורי ומקומי, אשר הצלבתם מאפשרת לדון ולנתח את האירועים ודרכם להתייחס לעומק לשאלת המחקר.

פרסומים בנושא:

Shevah, D. and Kallus, R. (2015), “Community Participation on the Fringe of Practice”, Journal of urban design and planning.

Shevah, D. and Kallus, R. (2014), “Past forward: planning in the light of historical knowledge”, Journal of Planning History.