שוורץ אסף, כרמל יוחאי וסגרה הילה
אחד האתגרים המרכזיים בימינו הוא איזון בין ביקוש המזון ההולך וגובר תוך פגיעה מינימלית במערכת האקולוגית והשירותים שהיא מעניקה לאדם. בישראל ומדינות אחרות שטחי חקלאות נרחבים יוצרים קיטוע בין אזורים “טבעיים” אך בתכנון וניהול מיטבי הם יכולים לשמש כבית גידול או מסדרון אקולוגי. מחקרים שנערכו בשני העשורים האחרונים הראו שממשקי חקלאות אקסטנסיבית (למשל, אי-פליחה, שולי שדות, והפחתת חומרי הדברה) יכולים להגדיל את המגוון הביולוגי בשטח החקלאי ולהיטיב עם החקלאי (ע”י ויסות מזיקים, האבקה ושימור קרקע). עד כה, רוב המחקר התרכז בהבנה של התועלות האקולוגיות ברמת השדה/חלקה, וקיים פער בידע על הקשר בין השטחים החקלאיים והטבעיים, והעלויות מול התועלות (אקולוגיות וכלכליות) של ממשקים אלו בקנה-מידה נופי: מה החשיבות של שטחים חקלאיים לשמירת טבע ברמה אזורית ומה יעילותם כמסדרונות אקולוגיים? מה התועלות לחקלאים מתכנון נופי-אקולוגי ומה העלויות? וחשוב מכך – איך ניתן לשלב בין השניים? המחקר המוצע יבחן את השאלות הללו בעמק חרוד, שטח חקלאי ברובו הנכלל במפת המסדרונות האקולוגיים של רט”ג ומפריד בין שני גושים טבעיים גדולים: הגליל והשומרון. בשנים האחרונות יש ניסיונות לקדם בשטח מסדרון אקולוגי שיחבר בין הגלבוע לרמת צבאים. במסגרת המחקר נאסוף נתונים על התפוצה והשפעה של מיני: ציפורים, צומח, פרפרים ופרוקי רגליים אחרים תחת מספר גידולים וממשקים שונים. כמו כן, נאסוף נתונים כלכליים על התשומות התפוקות החקלאיות באותם שדות. בעזרת נתונים אלו נפתח מודל מרחבי לבחינת חלופות לניהול השטח כמסדרון אקולוגי. נבחן חלופות שמקטינות את החיכוך בין השטח החקלאי והטבעי ע”י תכנון של מסדרונות טבעיים מוגבלים דרכו, וכן חלופות שרואות בשטח החקלאי עצמו שטח בעל ערך לשימור טבע ע”י עידוד ממשקים אקולוגיים.