ארזה צ’רצ’מן, אמילי סילברמן ⋅ 2012
נקודת המוצא של מסמך זה היא ההשערה שמערכת התכנון המרחבי במדינת ישראל איננה מייחסת חשיבות ראויה לשיקולים חברתיים ואיננה מבססת את ההתייחסות הקיימת על ידע בנושאים הרלבנטיים ועל אנשי מקצוע בעלי הידע הזה.
המסמך מציג חמישה ערוצים מרכזיים להגברת השיקולים החברתיים בתכנון ביראל: 1) הגברת מעורבות משרד הרווחה והשירותים החברתיים בתהליכי תכנון; 2) שיכלול תפקיד המתכנן החברתי והיועץ החברתי; 3) שילוב החברה האזרחית העוסקת בקידום מטרות חברתיות במערכת התכנון; 4) שיפור מעורבות הציבור בתהליכי תכנון; 5) שיכלול הכלים להערכת ההשפעות החברתיות של תכנון.
הנחת היסום של המסמך, המוצדת בפרק המבוא, היא שקיים חוסר איזון במערכת התכנון בישראל בין היקף ועוצמת תשומת הלב הניתנת לשיקולים הנוגעים לאנשים, ובמיוחד לאנשים מקבוצות חלשות, יחסית לתשומת הלב הניתנת לשיקולים הנווגעים לתשתיות פיסיות, ליעילות בשימושי קרקע ולשיקולים סביבתיים ולאחרונה למהירות התהליך של הכנה ואישור תכניות. הנחה זו התבססה על סקר ספרות בין-לאומית, ראיונות עם בעלי תפקידים במערכת התכנון, ומספר סדנאות וכנסים שקיימנו עבור הקהילה המקצועית. מצאנו תמימות דעים בין הרבה אנשי מקצוע ומקבלי החלטות שיש צורך דחוף בהגברת השיקולים החברתיים בתהליכי תכנון מרחבי.
חשיבות נושא המסמך מוסברת בפרק המבוא בכך שסוגיות התכנון המרחבי חשובות לכל הקבוצות במדינה, אך במיוחד לאוכלוסיות עניות, אולכוסיות בשולי החברה וכאלו עם אפשרויות בחירה מצומצמות. מבין ההשלכות של חוסר התחשבות בצרכים חברתיים ניתן למנות: הפניית אוכלוסיות עניות לאזורים חלשים (‘ריכוזי עוני’), במקום שילובם באזורים המציעים בתי ספר טובים ונגישות למקומות עבודה; מיקום שימושי קרקע, כגון אזורי תעשייה, פארקים וכבישים, בצורה המייצרת או מחריפה פערי נגישות בין קבוצות אוכלוסייה שונות; החלטות לגבי שינויי גבולות שיפוט בין רשויות שונות, המגבירות את הקיטוב בין האוכלוסיות; ותכנון מוטה רכב פרטי, המקשה על מי שאין בבעלותו או בעלותה רכב או רישיון נהיגה להגיע למקומות תעסוקה.
למסמך זה היו שתי מטרות עיקריות:
המטרה הראשונה היא להציג תמונה ברורה של המצב הקיים. אנו שואפות להרחיב את הדיון באפיקי הפעולה שזיהינו ועל בסיס הדיונים שהתקיימו- להגדיר את המצב הקיים והבעיות הקיימות בגינו, להציג את הסוגיות שעולות ואת הרעיונות שהועלו ביחס לדרכים לשיפור המצב ואת השחקנים שיכולים/צריכים לפעול ליישומן.
המטרה השניה היא למקד את ההתייחסות בצעדים הבאים, ולהעלות רעיונות להמשך הפעילות- להמליץ על צעדי המשך על-ידי שחקנים שונים, כדי לקדם את הפיכת השיקולים החברתיים לחלק אינטגראלי בתהליך התכנון.
טקסט מלא
מחקרים ופרסומים קשורים