שמאי אסיף, עידן פורת, ליהי גולן, סמיון פוליאנוב
תקציר
לאורך העשורים האחרונים, הולך וגובר העניין בדפוסי הפריסה המרחבית של ההתיישבות והשפעתם. נושא זה נבחן ממגוון רב של נקודות מבט ודיסציפלינות שונות.
בדומה, גם לדפוסי הפריסה המרחבית של ההתיישבות בישראל ישנה משמעות מכרעת- כלכלית, חברתית, סביבתית ולאומית. לדפוסים אלה יש השפעה מכרעת על הצמיחה הכלכלית, החוסן וההוגנות החברתית ועל איכותו של המרחב. במהלך שנות פיתוח המדינה תוכננו, נבחנו והוחלפו דגמי הפיזור/ריכוז הקיימים והרצויים כמכשיר להשגת יעדים לאומיים ומקומיים שונים. בשנים האחרונות, מעצים מאוד הדיון באשר לדגם הפריסה המרחבית הרצוי, אבל לא נתגבשה מדיניות מרחבית חדשה מוסכמת ולטווח הארוך.
מחקר זה היא בוחן ומאפיין את הפריסה המרחבית של ישובים בישראל ומהציע מודל חדש לחקירת דפוס הפיזור של יישובי ישראל. יחודו של מחקר זה, בבחינת מידת הריכוז/פיזור של הישובים בישראל מממספר נקודות מבט, הראשונה- הישוב עצמו, השנייה- מוקדי עניין יום יומיים, והשלישית- זמני הנסיעה בין הישובים למוקדים. היתרון של גישה אינטגרטיבית זו, היא שניתן ללמוד דרכה על הדפוסים והקשרים המרחביים כפי שהם מתקיימים בפועל, זאת בניגוד למדדים (מדד הפריפריאליות לדוגמא) אשר מתבססים בעיקר על מרחק אווירי ממרכז עירוני.
דפוסי הפיזור/ריכוז עוסק למעשה ביחסי הגומלין שבין מרכיבי הפריסה המרחבית- מרחבי המגורים, התעסוקה, השירותים, המוסדות, הפנאי, וכן מערכת התחבורה המחברת ומקשרת בין כלל המרכיבים במערכת מורכבת זו. גישה זו מבוססת על ההנחה שמרבית האוכלוסייה תעדיף לצרוך שירותים שונים בקרבת מקום המגורים במידה ואיכותם ורמתם סבירה (גרביטציה). לפיכך נבחנה מידת הקרבה והנגישות התחבורתית מהיישובים למוקדים מסוגים שונים: תעסוקה, רפואה, השכלה גבוהה ושירותים. היישובים סווגו על פי מידת הנגישות למוקדים על פי עצמת המוקדים הנגישים, מספר המוקדים ומגוון אשר יחד מציינים את מידת הריכוזיות של היישובים.
מידת הריכוזיות והדפוסים המרחביים נקבעו על פי סיווג רב קריטריוני שיתבצע בעזרת תוכנת ה-GIS, היתרון בסיווג מהסוג הזה הוא שהוא מאפשר בחינה של כל ישוב בישראל על פי המבנה, הקישוריות והתפקוד שלו בפועל, בניגוד לקלסיפיקציה המקובלת היום המבוססת בעיקר על מספר התושבים בישוב.