דפנה כרמון, רחל אלתרמן ⋅ 2011
כמעט בכל מדינות העולם קיימים חוקי תכנון ובניה, וברומן מעניק החוק לציבור זכות כלשהי להישמע על ידי המוסדות המוסמכים. ניתן לשער שבמדינות רבות זכות זו – כמו זכויות אזרח אחרות – אינה אפקטיבית. אולם בקבוצה בקטנה של מדינות בעלות משטר דמוקרטי, אליהן משתייכת מדינת ישראל, זכות הטיעון בהליכי התכנון מנוצלת היטב על ידי הציבור. למרות שקיימים הבדלים בפרטים המשפטיים של זכות הטיעון בין המדינות הדמוקרטיות השונות, ניתן לומר שבאופן הפעלתה של זכות הטיעון בפרקטיקה, כמו התכנון העירוני והאזורי עצמו, משקפת בבואה של התמורות בכלכלה, בחברה ובמינהל הציבורי.
בישראל מתקיים מאז שנות התשעים דיון ציבורי וחקיקתי תוסס בנושא של שיתוף הציבור בתכנון, דיון שתוצאותיו ניכרות בהעלאת הנושא למודעות הציבורית.
נושא שיתוף הציבור בתכנון עולה ביתר תוקף בהקשר לרפורמה המוצעת לחוק התכנון והבניה, המצויה בהליכי חקיקה בסמוך להוצאה לאור של ספר זה.
מטרת הספר היא להעמיד בפני על המתעניין בחוק התכנון והבניה מצע של דיון בעל שלושה מימדים: תיאורטי-ביקורתי, משפטי, ועובדתי-אמפירי. לאור העיתוי המיוחד של הוצאת הספר לאור, במקביל לדיונים ברפורמה לחוק התכנון והבניה, יעסוק הספר הן בהסדר המשפטי הקיים (החוק משנת 1965 על תיקוניו הרבים) והן בהסדר החדש המוצע.
מחקרים ופרסומים קשורים