המשמעות של צפיפות מגורים לאנשים

מיכל מיטרני, ארזה צ’רצ’מן ⋅ 2006

אחד היעדים של מדיניות התכנון בישראל בשנים האחרונות היא הגברת צפיפות המגורים באזורים העירוניים ובכלל. מול מדיניות זו עומדת התפיסה הרווחת בציבור לפיה צפיפות גבוהה היא שלילית, והשאיפה של חלקים רבים בציבור לגור בסביבות המתוכננות בצפיפות נמוכה. השאלה הקריטית היא האם ניתן לתכנן סביבות בצפיפות גבוהה מבלי לפגוע באיכות החיים של התושבים, ואולי גם תוך שיפור איכות זו. המחקר הנוכחי שאף לבדוק את המשמעות של צפיפות מגורים עבור תושבים. במסגרת המחקר נבחנה השאלה האם ניתן לתכנן שכונת מגורים בצפיפות גבוהה כך ששביעות הרצון של הדיירים הגרים בה תהיה גבוהה. כמו כן, המחקר בחן את כלל ההיבטים הקשורים לצפיפות מגורים עבור תושבי המקום (כולל היבטים פיזיים, חברתיים ותרבותיים), מתוך נסיון לזהות את הגורמים התכנוניים שעשויים לשפר את מידת שביעות הרצון של תושבים הגרים בשכונות הבנויות בצפיפות גבוהה.

במחקר זה, המבוסס על מחקר קודם שנערך על ידינו, נבחנו שתי סביבות מגורים בעלות צפיפות ברוטו בינונית-גבוהה זהה לפי המונחים המקובלים בישראל (כ-10 יח”ד לדונם), באותו מרחב עירוני. סביבות המגורים מתוכננות בצורה שונה זו מזו. בכל אחת מסביבות המגורים נבחן מקבץ הגורמים המרכיבים את התכנון הפיזי של השכונה, הערכתם על ידי התושבים, והערכת הצפיפות.

תוצאות המחקר מצביעות על העדר קשר ישיר בין צפיפות אובייקטיבית גבוהה ובין הערכה שלילית של צפיפות המגורים (תחושת crowding). צפיפות אובייקטיבית גבוהה עשויה להיות מוערכת על ידי התושבים כחיובית, כשלילית או באופן נייטרלי.

ההבדלים בהערכת הצפיפות בין שתי השכונות נובעים מההקשרים המרחביים של מערכת החיים בשכונה, ומהמידה בה מתקיימים בשכונה היתרונות האפשריים של צפיפות גבוהה. כאשר יתרונות אלה מתקיימים בשכונה, הערכת הצפיפות היא חיובית וההיפך קורה כאשר יתרונות אלה אינם באים לידי ביטוי.

היתרונות אפשריים של הצפיפות ברמת השכונה כוללים מגוון של שירותים ושל שטחים פתוחים, קיומם במרחק הליכה ברגל מהבית, ומערכת תחבורה ציבורית נגישה.

בשתי השכונות מצאנו שהתושבים מעריכים צפיפות גבוהה במרחב הציבורי של השכונה (אזורי מסחר, רחובות ראשיים, שירותי ציבור וכו’) באופן חיובי. לעומת זאת, צפיפות גבוהה בבייני המגורים עצמם מוערכת באופן שלילי.

מתוך ממצאי המחקר גיבשנו מספר עקרונות לתכנון שכונות מגורים, מתוך התייחסות לנקודת המבט של תושביהן, ומתוך שאיפה לתכנן שכונות כאלה שתאפשרנה איכות חיים גבוהה. המשתנים המשמעותיים לשביעות רצון של תושבים הגרים בשכונות בצפיפות בינונית-גבוהה קשורים לשלושה נושאים מרחביים-פסיכולוגיים: פרטיות והאפשרות להשיגה בבית, פתיחות לנוף ירוק או לנוף פתוח מתוך הדירה, ונגישות, על היבטיה השונים. מתוך התייחסות למשתנים אלה פותחו עקרונות התכנון המוצגים בדו”ח זה, שעוסקים בנושאים הבאים: גודל השכונה, הטופוגרפיה והשיפועים, עירוב השימושים ברמת המגרש והבניין, תכנון מרכז השכונה, פריבת השירותים והשטחים הפתוחים, ארגון בנייני המגורים ביחס לשטחים הפתוחים, תכסית הבניינים, ההעמדה של הבניינים במגרשים, המרחק בין הבניינים, מספר הקומות, החניות, הכניסה לבניין, השטח הפתוח של הבניין, אצמעים מגבירי הביטחון, ותחזוקת הבניין.

טקסט מלא חלק א’ טקסט מלא חלק ב’

מחקרים ופרסומים קשורים