שרה גזית ויצמן, רחל אלתרמן ⋅ 2009
ספר זה סוקר ומנתח את מקומם של נספחי בינוי ועיצוב במסגרת הליכי התכנון והבנייה. נספחי בינוי, הנקראים לעיתים גם “תוכנית עיצוב ארכיטקטוני”, הם מסמכים המשמשים כלי נפוץ מאד בתיכנון העיר בישראל, והם באים לסייע לרשויות התכנון לתכנן את הסביבה העירוניתמעבר לקביעת שימושים וזכויות בנייה. השימוש בהם נפוץ על אף שלהבדיל מכלים אחרים, כמו תוכניות, תשריטים, היתרים וכיוצא באלה, אין הם מעוגנים בחוק. הם משרתים את רשויות התכנון בכך שהם מעניקים להן חופש פעולה ושיקול דעת לאחר אישור התוכנית ובכךהם מאפשרים להן שליטה על יישום התכנון, על העיצוב ועל הפיתוח. גמישות זו, המוקנית לרשויות התכנון, מתנגשת בערך חשוב אחר של התכנון, והוא שיתוף הציבור וזכותו לדעת. במתח שבין שני יעדים אלה של התכנון עוסק ספר זה. כמו כן הוא עוסק במתח המובנה בנספחים, בין הרצון לשלוט על פרטי העיצוב, לבין הישתנות תנאי השוק וטעמי הציבור, הגורמת לצורך בשינויים תכופים של הנספח ומסכלת את התועלת שבו. בעיות נוספות שעליהן מצביע הספר הן התארכות ניכרת של הליכי התכנון בלתי מוסדרים, וכן פירוט יתר. הספר סוקר חיקרי אירוע במטרה למפות ולבחון את המערכת הקיימת של נהלים ונוהג, כי שהיא פועלת בביצוע נספחי בינוי שונים, בין שהם מעוגנים בתוכניות סטטוטוריות ובין שהם נובעים מהן. זירת חיקרי האירוע היא העיר נתניה. בה פועלת שרה גזית ויצמן כמנהלת אגף התכנון והיא מעורה היטב בתופעות ובבעיות בהן דן הספר.
טקסט מלא
מחקרים ופרסומים קשורים
רשימה
רשימה
רשימה