פיתוח מודל אינטגרטיבי לתכנון אסטרטגי מקומי מבוסס מדדי הון מרחבי

אמנון פרנקל ועידן פורת

English following

העיר/אזור מאופיינים ברמת מורכבות רבה הנובעת ממגוון המערכות הכלכליות, חברתיות, סביבתיות הפועלות בה ומהאינטראקציה ביניהן. מורכבות רבה זו מאפשרת את המגוון והשוני העצום בין ערים ואזורים שונים. המדד החברתי כלכלי אשר פותח על ידי הל.מ.ס והמורכב מ-14 פרמטרים המאפיינים את רמת החיים בכול יישוב ויישוב מאפשר לבחון ערים ואזורים. מדד זה צר מדי ואינו מבטא את העושר והמגוון הרב של המשאבים הקיימים, וכן את החוזקות/חולשות בתחומי החיים המגוונים המאפיינות מקום.

חולשה זו בתחום המדידה אינה מאפשרת ליישובים להגדיר במדויק את חוזקותיהם וחולשותיהם במערכות העירוניות השונות ומכאן לנצל/לשפר אותם. בכדי להתמודד עם מערכת כה מורכבת פותחה תיאורית מדדי ההון המתייחסת לכל מערכת עירונית כמשאב הון נפרד ומגדירה את מאפייניו. תיאורית מדדי ההון פותחה בראשיתה על ידי הסוציולוג הצרפתי פייר בורדיה אשר התייחס לסוגים שונים של משאבי הון: הון כלכלי, הון חברתי, הון תרבותי והון סמבולי; ותיאר במחקריו את יכולת ההמרה בין משאבי הון שונים[1]. לדוגמא הון חברתי (הקשרים החברתיים והמשפחתיים) עשוי לסייע ביצירת הון כלכלי (משאבים חומריים).

משאבי ההון אינם מתחלקים באופן שווה באוכלוסייה. כך לדוגמא ההון נצבר בידי “בעלי ההון” וכמעט שאינו זולג לשכבות האוכלוסייה האחרות[2]. משאבי ההון אינם מתחלקים באופן שווה גם במרחב. ההון מרוכז במרכזי המטרופולינים ובערים הגדולות וכמעט שאינו זולג לפריפריה ולעיירות[3] [4].

משמעות ההון התרחבה אל מעבר להתבוננות על התנהגות הפרט, ועברה לניתוח אוכלוסיות וחברות שונות על פי מאפייניהם החברתיים והכלכליים וכן לפי מיקומם במרחב. Weber et al[5].  מדגימים את ניתוח משאבי ההון בעבודתם ‘London Calling’. העבודה עשתה שימוש בכר נרחב של משאבי הון: אנושי, יצירתי, פוליטי, ארגוני, סביבתי, טבעי, עירוני; בכדי לתאר את משאבי ההון השונים של העיר ולהדגים את יכולת ההמרה בין משאבי הון עירוניים מסוגים שונים. משאבים אלו מייצגים ערכים חברתיים המרכיבים את עיקר המקורות של חברה פרודוקטיבית. ההמרה בין משאבים אלו יש לה פוטנציאל לחיזוק המבנה החברתי, להעצמת משאבי ההון הקיימים, ליצירת משאבי הון חסרים, לפיתוח חוסן כלכלי ולהעלאת רמת החיים של האוכלוסייה.

מטרת מחקר זה היא לפתח מודל מדידה רב שכבתי המתייחס לשמונה משאבי הון של יישובים: כלכלי, חברתי, אנושי-תרבותי, פוליטי, ארגוני, סביבתי, תשתיתי ותכנוני. במסגרת המחקר אופיין כל משאב הון על ידי שורה של מדדים אמפיריים הניתנים למדידה באמצעות מידע גלוי, ראיונות, סקרים וסקירה בשטח. המדדים מאפשרים התייחסות מקיפה ומעמיקה לרמת והיקף משאבי ההון השונים ביישוב ומשמשים ככלי רב מדידה רב מערכתי לאמידת היישוב על חוזקותיו וחולשותיו. המודל הינו מודל יחסי העושה שימוש ב- Benchmark על מנת לבחון את פרופיל היישוב בהשוואה לסרגל ייחוס הנגזר מממוצע ארצי, או מיישובים אליהם יש לשאוף להגיע, הערכה המאפשרת אמידה יחסית של מאפייני היישוב.

מטרות:

  • לספק למקבלי ההחלטות ביישוב כלי לאמוד את משאבי ההון ביישובי ככלי להערכת אפשרויות תכנון ופיתוח עתידיות.
  • לספק למקבלי החלטות כלי ניתוח דינאמיים אשר יאפשרו להם לבחון לאורך זמן את מגמות השינוי במשאבי ההון היישובי והמשתמע מכך על מצבו של היישוב בתחומים השונים.
  • לספק למקבלי החלטות ביישוב מידע על מצבו של הישוב בתוך סביבתו הקרובה ובקבוצת יישובי הייחוס שלו, בכדי לשפר את השיח מול מוסדות המדינה ולמקסם את יכולת היישוב לקבל תמיכה מהם.

[1] Bourdieu P, 2001, “The Forms of Capital”in Sociology of Economic Life”, Boulder CO, pp. 96-111.

[2] Klein N, 2007, “The Shock Doctrine”, Metropolitan Books

[3] Friedmann M M, 2002, “The prospect of cities”, Minneapolis: University of Minnesota Press.

[4] Kitson M, Martin R, Tyler P, 2004, “Regional Competition: an elusive yet key concept”, regional studies, 38(9), 991-999.

[5] Weber P, Champion D, Hardwick M, 2006, ‘London calling’- A spatial decision support system for inward investors”, 9th AGILE Conference on Geographic Information Science, Visegard Hungary.

An Integrative Spatial Capital Based Model for Strategic Local Planning

Amnon Frenkel and Idan Porat

  Urban and regional planning strategies face an inherent gap between vision and reality. While vision refers to an ideal future state, reality is focused on everyday problems. The consequence is that decision-makers find it difficult to succeed in reaching their long- term goals. In order to meet regional goals decision makers must bridge the gap between vision and reality, taking into account the relative and absolute strengths of the region and its residents. This concept of comparative advantages is not easy to define or quantify, further challenging local governments. A region’s strengths come from a variety of assets and activities within its territory—its capital resources (Friedmann, 2002; Albrechts, et al., 2003; Kitson, 2004). These include the local economy, human capital, cultural capital, environmental capital, social capital, infrastructure capital, as well as the local authority’s political capital. Urban and regional decision-making should make use of a region’s capital resources in order to achieve optimum development for the region, its residents, and the local authority.

In the present study, we employ an integrative model for strategic local planning based on the concept of spatial capital. This model was developed and implemented in a peripheral region in Israel. The model bridges the gap between vision and reality by stimulating actions that are directed at mitigating the challenges to the vision. The model uses the concept of “spatial capital,” which is based on the accumulated assets and capabilities of a region, and “development engines,” which are alternative macro-strategies designed to help achieve the major goals set by the plan’s vision. It combines top-down and bottom-up analyses, using the Benchmark technique to rank the accumulation of a region’s capital resources, relative to other regions chosen as points of reference. This methodology identifies barriers and limitations that interfere with a local authority’s achievement of its goals. The developed model aims at achieving a better integration of the region’s overall capital resources. It provides a flexible, modular planning platform; that is sensitive to different interests, and the diversity that exists within and among different localities.